יהושוע לאה נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

התובעת ילידת 1958, נפגעה ביום 30.3.04 במהלך עבודתה בטיפול בקשיש סיעודי. כפי שפורט בכתב התביעה, בעת שהכינה את המטופל למקלחת, בעט בה לפתע המטופל בעצמה רבה ופגע בכף רגלה השמאלית פגיעה שגרמה לה לנכות. האירוע הוכר כתאונת עבודה.

כתב התביעה מפרט שתי עילות תביעה: הראשונה, תביעה כספית על פי פוליסה, שהוגשה נגד נתבעת 1 שהינה חברת הביטוח שבה בוטחה התובעת מפני אבדן כושר עבודה ומפני נכות; השנייה, תביעה בגין נזקי גוף, אשר הוגשה נגד נתבעות 2 ו- 3 שהיו מעבידותיה של התובעת בעת האירוע.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות והחבות, וכן בהערכת הנזק שנגרם לתובעת והפיצוי הראוי בגינו.

אקדים ואציין כי לאחר שמיעת הראיות וטענות הצדדים מצאתי שיש לקבל את התביעה ככל שהיא נוגעת לנתבעת 1, באופן חלקי, ולדחות את התביעה ככל שהיא נוגעת לנתבעות 2 ו-3.

נסיבות התאונה

בתצהיר עדות ראשית פירטה התובעת שבעת האירוע ובשנים שקדמו לו, עבדה כמטפלת סיעודית בקשישים. עבודתה תוארה כעבודה פיזית קשה הכוללת רחיצה של המטופל, הרמה, הלבשה, עריכת קניות, כביסה, ניקיון, בישול וכיוצ"ב.

ביום התאונה, בשעה שהכינה את הקשיש שבו טיפלה למקלחת, בעט בה לפתע בעיטה חזקה, ופגע בכף רגלה השמאלית. בו ביום פנתה לקבלת טיפול רפואי.

בחקירתה הנגדית השיבה התובעת כי הקשיש ישב על המיטה והיא ביקשה להפשיט אותו ולהכינו למקלחת. בזמן שישב עמדה התובעת מולו ולפתע בעט בה (פרוטוקול הדיון מיום 27.11.12, שורות 23 עד 24).

נתבעת 1 אמנם טענה בסיכומיה כי באישורים הרפואיים הראשונים כלל לא מוזכר שמדובר בתאונת עבודה, ואולם לאחר שמיעת הראיות מצאתי שעלה בידי התובעת להוכיח את גרסתה לכך שהיא נפגעה בתאונת עבודה בנסיבות שתוארו על ידה. גרסתה נתמכת במסמכים הרפואיים המאוחרים יותר וכן במסמכי המוסד לביטוח לאומי, אשר הכיר כאמור באירוע כתאונת עבודה. גם חוות הדעת של מומחה בית המשפט תומכת בגרסתה של התובעת.

לאור האמור מצאתי שיש לאמץ את גרסתה של התובעת באשר לנסיבות התאונה.

חוות הדעת הרפואיות

חוות דעתו של ד"ר אלישוב מטעם התובעת

לכתב התביעה (שהוגש ביום 7.3.07) לא צירפה התובעת חוות דעת רפואית. חוות דעת מטעמה הוגשה אך ביום 21.5.08, למעלה משנה לאחר הגשת התביעה. התובעת לא הגישה חוות דעת של מומחה לרפואה תעסוקתית, אלא את חוות דעתו של ד"ר עופר אלישוב, מומחה באורתופדיה.

בחוות דעתו מיום 4.5.08 ציין המומחה כי התובעת נפגעה בכף רגלה השמאלית בביתו של הקשיש ביום 30.3.04. עוד באותו היום נבדקה ורגלה צולמה. לאחר מספר ימים, בגבור הכאבים, הופנתה לבדיקת T.C שהתקיימה ביום 15.4.04, אשר העידה על שינויים ניווניים טאלונביקולרים ובראש מטארטוס 1. המומחה ציין שבין היתר הייתה גם נפיחות ברקמות רכות שבאזור.

בחוות דעתו ציין המומחה שלאור מצבה נאלצה התובעת להפסיק לעבוד לאחר יום 30.7.04. המומחה ציין שלאחר מכן הייתה התובעת במעקב בבית החולים הדסה, והופנתה לניתוח להסרת זיז באשפוז יום. לאחר שלא חל שיפור במצבה, עברה ב- 2005 קיבוע של הפרק הטאלונביקולארי. לאחר מכן המשיכו הכאבים הוצאו המתכות. לאחר כאבים וקושי בתפקוד, בוצע T.C נוסף אשר העיד על כך שאין חיבור בארטרודזה ולכן עברה רוויזיה של הארטרודזה ביוני 2007, עם הנחת שתל עצם מהאגן וקיבוע מחדש. המומחה ציין כי מאז עדיין קיימים כאבים והגבלה בהליכה ובעמידה, כי בוצע פעמיים קיבוע חוזר בגבס ל- 6 שבועות, עם הטבה בזמן שהרגל הייתה מגובסת, ואולם הכאב חזר לאחר הסרת הגבס. בדיקת T.C חוזרת העלתה שעדיין אין חיבור בארטרודזה. לאור חשד למעורבות נביקולוקונאיפורמית בוצעה הסננת מאלחש לפרק, אשר הובילה לשיפור זמני בכאב. המומחה ציין כי יתכן שיהיה מקום להתערב גם בפרק זה. המומחה ציין כי בעת הבדיקה מצבה של התובעת יציב, וללא שינוי בחודשים האחרונים.

המומחה פירט את תלונותיה של התובעת בפניו, ביחס לכאבים מתמידים בכף רגל שמאל ונפיחות, הגבלה בהליכה וצליעה עם כאב. התובעת התלוננה על הגבלת מרחקי ההליכה למספר מאות מטרים, על שהיא מתקשה לעלות ולרדת במדרגות, ועל כך שאינה יכולה לחזור ולעבוד. כן התלוננה על כך שהיא מתקשה במלאכות משק הבית, שהיא נאלצת להשתמש במדרסים, וכי היא מוגבלת במנעל. לעיתים היא נעזרת במקל. הצלקת המדיאלית ברגלה מעט רגישה.

המומחה פירט את ממצאיו בארבע בדיקות שבדק את התובעת: ביום 8.11.07, ביום 8.1.08, ביום 7.2.08, וביום 6.5.08. כמו כן התייחס לאישורי מחלה שניתנו לתובעת ולהחלטות המוסד לביטוח לאומי. על יסוד ממצאיו קבע המומחה כי בעקבות האירוע נותרה לתובעת נכות בשיעור של 20% בשל הגבלת תנועה בכף הרגל. עוד קבע המומחה כי נותרה לתובעת נכות בשיעור של 3% בשל רגישות בצלקת ניתוחית. המומחה העריך כי יש מקום להפעיל את תקנה 15 בשל הפגיעה התפקודית ולאור העובדה שהתובעת איבדה את היכולת לעבוד במקצועה.

המומחה מטעם התובעת קבע נכויות זמניות כדלקמן: אי כושר מלא מיום 1.4.04 עד יום 30.4.04; נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 1.5.04 עד יום 30.6.04; אי כושר מלא מיום 1.7.04 עד יום 31.8.04; נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 1.9.04 עד יום 6.6.05; אי כושר מלא מיום 7.6.05 עד יום 18.10.05; נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 19.10.05 עד יום 26.8.06, אי כושר מלא מיום 27.8.06 עד יום 22.2.07; נכות זמנית בשיעור של 50% מיום 1.2.07 עד יום 31.5.07; נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 1.6.07 עד יום 31.5.08.